הגופה שלי

באתי לחפש את הגופה שלי. נאנסתי ובותרתי לפני שלושת אלפים שנה, ורק כעת לאחר זמן כה רב אני חוזרת. אני חוזרת על מנת לחפש את הגופה שלי.
אני חוזרת לנבור בעברי. אני רוצה למצוא את שנים עשר החלקים - נתחים של הגופה שלי, שפוזרו לאורכה ולרוחבה של הארץ הזאת.

נסי להבין אותי.
אני אזרתי אומץ לחזור לכאן כי אמרו לי שלאחרונה, רק לאחרונה, אתם, בני מי מהשבטים, חזרתם גם כן, לאחר גלות ארוכה.

הספק מקנן בי כי אני בטוחה שהכול כבר השתנה.

אני רוצה להאמין ולשכנע את עצמי שאמצא כאן את הדבר שהכי חסר לי כבר שלושת אלפים שנה.

אני רוצה למצוא את עצמי.

אני נוצלתי, נאנסתי ובותרתי לפני שלושת אלפים שנה. פשוט ככה. בלי יותר מדי מילים מכובסות. רק מי שמבינה, יודעת שהאירוע הנורא הזה לא קרה לי פעם אחת. הוא קורה לי כל יום מחדש, בכל בוקר שאני פותחת את העיניים. סבל מייסר שלעולם לא נגמר.

שלושת אלפים שנה זה הרבה זמן. עייפתי. הפעם זה יהיה הניסיון האחרון שלי למצוא את האיברים שלי, שאתם פיזרתם על פני כל הארץ הזאת.

המחשבה, שנותר לי ניסיון אחד-אחרון, לא מפחידה אותי. אני מתנחמת בעובדה שאת במצב הרבה יותר אומלל ממני.
למה? כי החזרה שלכם לארץ , היא סוג של ניסיון יחיד במינו, חד-פעמי ולמעשה, האחרון שלכם. שלך.

אני מאמינה שהחיפוש אחרי חלקי הגופה שלי, יאפשר לי להרכיב אותה מחדש ולחבר את כל חלקיי כדי להשלים ולנוח.

אין לך מושג עד כמה אני מודה לך שאת קוראת שורות אלו. ייתכן שאפילו תוכלי לעזור לי כי האיברים הפזורים שלי לאורכה ורוחבה של הארץ הזאת, במובן מסוים, הם גם שלך.

את שואלת איך את יכולה לעזור?
רק תקראי. עד הסוף. אל תוותרי. אל תגיבי. אל תעני לי. אנא הקשיבי. אל תהיי עסוקה במחשבותייך בניסיון לנחם אותי. אל תגידי לי מה הייתי אמורה לעשות. אל תהיי נחמדה אלי.
אל תקראי לי 'אחותי'. אל תנסי להיות 'חברה' שלי ואל תחליפי את 'אימא' שלי.

אל תאמרי לעצמך, כאילו את מדברת אליי דרך הדפים האלה:
'לא נורא, האנשים הרעים האלה, בני הבליעל, לא יחזרו אלייך יותר'
או את המשפט השחוק:
'הם לא יכולים לפגוע בך שוב'
או כל מנטרה שחוקה אחרת.

אל 'תתמכי' בי! רק הקשיבי. ואל תוותרי לעצמך. היי אמיצה - והקשיבי לי עד הסוף.

אני לבד בסיפור הזה.
זה הסיפור שלי. אני היא הפילגש בגבעה. והכאב הוא שלי! למעשה, מעצם זה שאני מדברת איתך, אפילו ברגע זה, הפחד שלי מתקיים ונחווה שוב ושוב, כאן ועכשיו, בדיוק כמו לפני שלושת אלפים שנה.

בכל פעם, שאני שומעת את השם שלי נישא בחלל האוויר, הכאב והפגיעה ממלאים אותי. הפחד הזה מציף אותי.

את צריכה להבין, שאם את בחרת להקשיב לסיפור שלי, את בחרת לפגוש אותי. לפגוש קורבן. אני הייתי הקורבן. וזאת לא הייתה בחירה עבורי. אני לא בחרתי להיות קורבן. אני באמת הייתי כזאת.

הייתי יפה והייתי מוצלחת והייתי קורבן. היום, אני רק קורבן. זה הדבר היחיד שנותר ממני.

אז אם את רוצה להקשיב לסיפור שלי, רצוי שאתחיל מהתחלה וכדי להתחיל אני רוצה לבקש ממך רשות. רשות לוותר לי בעניין אחד. השם שלי.