האמונה שלי

אין טעם שתבואי איתי לחפש את האבן. זה משהו שאני צריכה לעשות לבד.

אני מודה לך על ההקשבה שלך. אני לא רוצה שתעזבי אותי. אני ממש מבקשת שתמשיכי להקשיב לסיפור שלי ואני מתנצלת מראש שאני קצת מתפזרת...

מצד שני, חשוב לי שתביני את המניעים של כל המעורבים בסיפור הנורא שלי.
אבל, גם אני צריכה, לפעמים, קצת זמן לעצמי.
לכן, אני חושבת שכדאי שנעצור קצת.

אני ממליצה לך לנצל את הזמן הזה ולעשות כמוני.
לארגן את המחשבות שלך.

בזמן שאני אחפש את האבן תשאלי את עצמך איפה את ממקמת את עצמך בכל הסיפור הזה? מהו הבסיס שממנו את שואבת את האמונה שלך?

אם הקשבת והבנת, את כבר יודעת לומר, שאמונה אינה תלויה בנימוקים או תירוצים ומרבית האמונות נוצרות ולו רק מעצם קיומן של אמונות אחרות. לעיתים רבות אמונה היא בסך הכל תוצר של התנגדות. אירוע נסיבתי. כורח המציאות. 'ההיפך ממה שמאמין האחר'.
אי אפשר להימנע מזה.
רוצה דוגמה? בואי נניח שאת פוגשת אדם שאומר לך שכל העולם רק שחור (או רק לבן) ממש לא משנה. באותו רגע, גם אם תרצי או לא תרצי, את חייבת לגבש את אמונתך בעניין. המחשבות שלך יעסקו בשאלה פשוטה: להסכים איתו? להתנגד לו? או להאמין שבעולם יש שלל צבעים אחרים שהוא לא מסוגל לראות. זה ממש לא משנה. מה שחשוב הוא, שעצם קיומו של אדם כזה ועצם החשיפה שלך לאמונה שלו, גרם לך להתייחס, ולו במחשבותיך, לעניין ואף לגבש אמונה. ועם כל הכבוד, האמונה שלך היא בסך הכל תוצר יחסי שנובע מהאמונה שלו.

אני מנסה לומר לך שהמחשבה שהסיכוי לפתח תפיסת עולם 'שמדלגת' מעל כל האמונות הנושנות לא יכולה להתקיים בעולם שלך. מדוע? כי כל עוד שיש, ולו אדם אחד, שמאמין שיש להרוג את כל היהודים, את נדרשת לעצור, לחשב מסלול ולגבש את אמונתך אל מול המציאות האכזרית שיש בה אנשים שמעוניינים בהשמדתך.

אני גם מודעת, שאולי את, אחת מרבים וטובים, יודעת לשלוף מהמותן תשובות מוכנות מהסוג: 'אני מאמינה רק בעצמי' או 'אני לא מאמינה בכלום'.

אני מקבלת את זה.
אבל גם אלה אמונות. ולמען האמת, אלה האמונות הכי מורכבות שיש, כי זה דורש לברר מי זה 'עצמי' או מה זה 'כלום'.
ועם כל הכבוד לאמונה, לא פחות חשוב חשוב לברר האם קיימת בך תשוקה שמאפשרת את קיומה של אמונה זו או שגם את, כמו מרבית האנשים, נמצאת כאן בעולם זה, כניצב בסרט של מישהו אחר, משאב זול שמקיים את הדרישות של הסובבים אותך.
יכול להיות שאת הגעת לעולם הזה אך ורק כדי להגשים את מאווייהם ותשוקותיהם של האחרים שיודעים מה הם רוצים.
אם תקראי את המשפט האחרון שוב, תגלי שזו ההגדרה הכי מדויקת לפילגש.

להבדיל ממך, יש לי יתרון קטן עליך.
אני מרחפת בעולם הזה מאז האונס הנורא שעברתי וביתור גופתי לשנים-עשר חלקים.
עם כל הצער שכרוך במקרה שלי, הייתה לי הזכות ללמוד על הקשר בין התשוקה, האמונה ודרכי הפעולה של המנהיגים הרוחניים הגדולים באמת שקמו לאומה היהודית-ישראלית בה את חיה כעת.

אני אנסה להסביר את עצמי עם דוגמה קטנה, שחובקת הסבר הנפרש על אישים רבים ועל אלפי שנים של אמונה.
אני בחרתי לבחון דמויות, שאין חולק, כי הן אבני הבניין, שעיצבו את הבסיס לדמותו של העם היהודי במשך אלפיים השנים האחרונות: הגאונים והראשונים.

כעת, מתוך קבוצת האישים הנפלאה הזאת, התמקדתי רק בבודדים שניסו לפצח את המורכבות והקשיים הכרוכים בעצם קיומה של אמונה עצמה ולא בחרו להתמקד אך ורק בפלפולים על המצוות וההלכות.
בחרתי בכל מי שנושא האמונה פעם בו כל כך חזק עד כדי כך שהוא טרח וכתב ספרים שהניחו את האמונה היהודית עצמה על שולחן הניתוחים.

נתחיל? אם יש לך סבלנות (אבל את ממש לא חייבת), תוכלי לעיין בסדרה של שלוש טבלאות קצרות שיצרתי עבורך בנספח הראשון.
הטבלה הראשונה כוללת את השמות של אנשי הרוח מתקופת הגאונים והראשונים שגיבשו את הגיגיהם בנושא אמונה לכדי ספר שהפך לאבן בניין רוחנית במשך אלפי שנים ומסביר את האמונה היהודית. הדבר החשוב שניתן להפיק מהטבלה הזאת היא ההבנה שיש שלוש דרכים עיקריות לדון בבסיס לקיומה של האמונה שלנו בדיוק כמו שאמר איש הלוי. היסטורית-רגשית, פילוסופית או מוסרית.

אני כבר אמרתי לך שאמונה אינה פועלת בחלל ריק.
לכן, אם תלמדי מעט יותר על קורות חייהם של הגאונים והראשונים שעסקו באבני היסוד של האמונה שלנו, תגלי כי כל אחד מהם נאלץ להתמודד עם בעיות אישיות מאתגרות והיה חשוף לאירועים גיאו-פוליטיים שפעלו לכלות את בני הקהילה היהודית אותה הם הנהיגו.

אני מנסה לומר לך שהספרים בנושא אמונה לא נכתבו בחלל ריק.

המצוקה או השבר שהם התמודדו איתו גרמו להם 'לעצור הכל' ולכתוב ספר בנושא הטעון כל כך - אמונה.

ועוד משהו, זה הזמן לציין שהחיים בגלות של הגאונים והראשונים לא היו קלים והם ראויים להערצה על היכולת שלהם לשלב בין מאבקי הישרדות אישיים וקהילתיים, בתנאים לא הוגנים, לצד הקדשת חייהם לעם היהודי.

כמעט סיימנו.
כי אני עשיתי עוד צעד קטן שעלול להיתפס כצעד פרובוקטיבי וניסיתי ללמוד מי מהם תרגם את התשוקה שלו אל עבר האמונה שהוא כה מאמין בה. לומר, הביא אותה לידי ביטוי באמצעות פעולות שהם ביטוי מעשי של האמונה כמו למשל השבת העם היהודי לארצו - עלייה וישוב הארץ.

ומה גיליתי?

אני גיליתי שהגישה האמונית היחידה שהובילה גם ליישום מעשי, היא הגישה ההיסטורית - רגשית.

אחרת, אין לי הסבר אחר מדוע רק רבי יהודה הלוי שכתב את הכוזרי, והרמב"ן שכתב את הפירוש לתורה היו מי שביססו את האמונה שלהם על הזכות ההיסטורית שלנו על הארץ. שניהם ורק שניהם, לאחר שסיימו את עבודתם האקדמית, עשו מעשה, עלו לארץ והתיישבו בה. הם הפכו את האמונה שלהם לחוויית המציאות. כאן הם סיימו את חייהם.

כל שאר הגישות מעניינות, מאלפות, מעשירות ומעניקות ליהדות יופי שלא ניתן למצוא באף מקום אחר - אבל מעל לכל, במבחן התוצאה הן מתרפסות, גלותיות ותיאורטיות.
עם כל ההערכה, ויש הערכה, כל השאר הותירו אחריהם ספרים חשובים והמון מילים, חכמות ככל שיהיו, מרוחות על קלף.
אבל הם לא לקחו את האמונה שלהם 'עד הסוף' לכדי הגשמה בעולם המעשה.
אל תטילי בי ספק!
אני מלאת הערכה לתרומה שלהם לעם היהודי בגלות. בלעדיהם לא הייתם שורדים את הסכנות והמשברים במשך אלפי שנים.
אני נפעמת מהמסוגלות שלהם לעמוד באתגרים הרבים מול הנוכרים.
אני מעריכה את הכלים החשובים שהם סיפקו לכל מאמין יהודי באמצעות הספרים שכתבו שסייעו לשמר את האמונה היהודית במשך 2000 שנים.
אולם, עם כל הכבוד, האמונה המוסרית או הפילוסופית לא הניעו את מאמיניהם לכדי פעולה.

את הדבר הכי גרוע שמרתי לסוף.
לגישה המוסרית או הפילוסופית אין זכות או יכולת שרידות בזכות עצמן.
פילוסופיה או מוסר מובילים לטהרנות שחושפת את הפגיעות ומנגנון ההרס המובנה בתוך גישות אלה.

האמונות האלה נראות טוב בטווח הקצר וללא ספק הן מרשימות אבל המימוש שלהן יוצר חוסר יציבות. כי אמונה פילוסופית או מוסרית מפתחת תלות בהתפתחויות מדעיות או מוסריות ובאופן תמידי מחפשת הסכמה וחסדים של העמים הסובבים.
האמונות הפילוסופיות או המוסריות נשענת על מרחב דינמי שמצריך עדכון אין סופי של מרכיבי האמונה בהתאם למנהגי העולם.
וכפי שאת כבר יודעת השיקולים הגיאו-פוליטיים ;) תמיד יגברו.

המסקנה הזאת מפתיעה אותך? חשיבי לרגע. את יושבת ומקשיבה לי כעת עם כוס שוקו חם, חשמל שמטעין את המחשב שלך, תאורה ומזגן רק בזכות אנשי העלייה הראשונה שהגיעו לכאן רק לאחר שגיבשו מחדש את אמונתם.
הם קראו תגר על האמונה המוסרית או הפילוסופית ובניגוד להוריהם בתימן ומזרח אירופה, הם אימצו מחדש את האמונה ההיסטורית-רגשית ועלו לארץ בניגוד לכל הגיון וסיכוי.
מה הניע אותם? הם לא הטילו ספק בבעלותם על הארץ ולא חיכו שמשיח על חמור לבן יעשה את העבודה עבורם.

האם את בכלל קולטת שאת קוראת-מקשיבה לי בשפת הקודש - עברית רק בזכות המניע האמוני של אנשי העליה הראשונה וחבריהם שבאו בעקבותם אל הארץ?

אם תתבונני במרכיבים החשובים באמת בפרויקט הציוני תביני שאחרי הכל הוא ניזון אך ורק מכוח התפיסה של שבט יהודה והבעלות ההיסטורית-רגשית על הארץ.

זהו.
אני יודעת מה מקורה שלה האמונה שלי. אז מה איתך?

יחד עם זאת,אני עדיין לא יודעת להצביע בביטחון על התשוקה שלי אבל בדיוק עכשיו מצאתי אבן צור.

זה לא עניין של מה בכך למצוא אבני צור בגבעות השומרון של הר אפרים.
בדרך כלל אבני הצור כלואות בתוך סלעי הגיר. האבן שמצאתי עמדה נוצצת ומבהיקה. היא החזירה את קרני השמש כאומרת - אני פה בזכות עצמי אבל ככל הנראה מישהו סתם שכח אותה כאן.

היא הייתה מספיק גדולה. כעת חיפשתי את אחותה.

המשכתי ללכת.
ממלמלת לעצמי:
אל אחד. עם אחד.
וטפחתי על ליבי פעמיים.

אחותה נמצאה לא רחוק מתחת לעץ אלה.
מאז המקרה הנורא שאירע לי אני לא מוכנה לחסות או לגעת בצל של עץ האלה.
אני לא יודעת כמה שעות חיכיתי. השמש נעה בשמים, הצל נסוג ולקחתי את האבן-אחות.

שתי מכות מיומנות אבן ברעותה התיזו ניצוצות ושברים והפכו את האבן הראשונה שמצאתי ליתד-סכין שתרסק לאיש הלוי את הגולגולת באיבחה אחת וחזרתי לבקתה.