חזרתי לבקתה שלי ובמשך ימים ארוכים לא רציתי לראות אף אחד.
רק בדיעבד הבנתי, שחמישה חודשים אינטנסיביים זה פרק זמן ארוך מספיק כדי להתאהב בתינוקת קטנה שאפילו את שמה לא טרחתי לברר.
התגעגעתי אליה. התגעגעתי לדרך בה חיבקתי אותה. התמכרתי לעור הרך ולריח העדין של שיער ראשה. להפתעתי התגעגעתי גם לבכי, חוסר שעות השינה ואפילו לריח הבלתי נסבל של החיתולים שלה.
האם חוויתי אמהות?
אני לא ידעתי להסביר את האהבה העמוקה שהגיעה משום מקום. ברגע אחד, 'גוש בשר בכייני' הפך לתינוקת בעלת אישיות, מבט אוהב ואינסוף דרישות.
אני לא הבנתי עד כמה חזק יהיה הרצון שלי לעשות 'הכי טוב שאני יודעת'.
אני כל כך רציתי לגשר על הפער שבין סיפוק צרכי התינוקת להכרה המפחידה שאין לי מושג מה אני עושה.
חוסר ההבנה וחוסר הניסיון סחפו אותי למסע שכלל בין היתר רגעים מתסכלים, עייפות וכאב אבל גם סיפוקים קטנים של חיוך תינוקי בלתי נשלט או שינה שלווה בת כמה שעות.
לא משנה כמה ניסיון 'עם ילדים קודמים' יש לך או כמה תשלמי ליועצות ומדריכות הורים שתמצאי לאורך הדרך, אחרי הכל, כמו באמונה, אִמָּהוּת מבוססת על המסע שאת צריכה לעשות קודם כל עם עצמך. את נדרשת לקחת אחריות על הדרך שאת בוחרת לבטא את האמהות שלך דרך הערכים שלך, הרגשות שלך, המחשבות וגם תחושות הבטן שלך.
הקשיבי למשפט האחרון שוב:
את נדרשת לקחת אחריות על הדרך שאת בוחרת לבטא את האמהות שלך דרך הערכים, רגשות, מחשבות וגם תחושות הבטן שלך.
אולי את לא עושה את הדבר הנכון. אולי את טועה ואולי את עושה יותר מדי. אבל את לא מפסיקה לעשות כי את לא מפסיקה להאמין.
דרך העשייה שלך, את מקבלת את השיעור הכי משמעותי על אהבה בלתי מותנית. כל צעד וכל פעולה שתעשי יעניקו לאישיות הייחודית שלך כאמא הזדמנות חד פעמית, לצקת משמעות למושג בְּצַלְמ֔וֹ לתינוקך.
את תהפכי את מכלול המילים הלא ברורות כמו אמון, אחריות, חירות, התפתחות וסמכות הורית ליצירת אומנות שאת תהיי חתומה עליה אך עדיין תענה לשם: בְּצֶ֥לֶם אֱלֹהִ֖ים.
אני לא הפסקתי לחשוב על התינוקת. מסתבר שגם העולים לרגל לא הפסיקו לדבר על ההופעה וההעלמות המפתיעים של הילדה המסתורית. עובדות נתערבבו בהשערות, שברי מידע הפכו לאמיתות ואירוע בן חמישה חודשים עלול היה להפוך לאגדה.
בדיעבד הבנתי, שההסתגרות שלי עם התינוקת המסתורית רק העצימה את המאורע וזרם המבקרים רק הלך וגבר.
איש הלוי וחבורת הנערים שלו כירכרו סביב המבקרים. הם מצאו דרך חדשה ומתוחכמת לגבות כספים ומנחות. מי שהסכים לשלם יותר נחשף לפיסות ידיעות ורכילות שלא היו ולא נבראו. הם המתיקו סודות והמציאו פרטים והתרחקו מן האמת והעובדות הפשוטות.
כך נולדות אגדות.
הכאב, הסבל כמו גם הכמיהה לחיים טובים וברכה הביאה את המבקרים להשאיר מתנות ומנחות יקרות ערך. בתמורה, איש הלוי נתן להם פרוסה קטנה מסמרטוט מלוכלך שהתינוקת אולי לבשה, שאריות של האוכל שלי ובעיקר חנפנות אין קץ שהעבירה אותי על דעתי.
את שואלת מה הפך אותי למקור נחמה עבור כל העולים לרגל? אני לא באמת יודעת. אולי כי למדתי להקשיב? הייתכן כי אני, דיברתי פחות והקשבתי יותר. בלא משים, הפכתי את הידיעה שלי לסקרנות ואת ניסיון חיי הקצר בתמימות אין-קץ לרצון לדעת ולהכיר עוד ועוד.
בכל פעם שאורח חדש נכנס לבקתה שלי הייתי מתבוננת בו ארוכות ומברכת אותו לשלום. עבורם היו אלה רגעים מביכים והם ניסו למצוא את מקומם ולהתיישב מולי. הבקתה החשוכה לא הקלה עליהם. במשך תקופה ארוכה, אימצתי לי שיר שעטף את המבוכה שלהם ואולי גם את שלי. שרתי אותו שוב ושוב עד לרגע שהאורח מצא את מקומו והתיישב, הייתי לוחשת-שרה לעצמי את השיר המכונן והחשוב ביותר שאי פעם נכתב בספר דברים בתורתינו הקדושה: "וַיְדַבֵּ֤ר מֹשֶׁה֙ וְהַכֹּהֲנִ֣ים הַלְוִיִּ֔ם אֶ֥ל כָּל־יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר הַסְכֵּ֤ת ׀ וּשְׁמַע֙ יִשְׂרָאֵ֔ל הַיּ֤וֹם הַזֶּה֙ נִהְיֵ֣יתָֽ לְעָ֔ם לַיהוָ֖ה אֱלֹהֶֽיךָ:" סימן הפיסוק שנראה כך | ועונה לשם 'פְּסִיק' מנוגן בשירה כמעצור. השהייה.
הבקשה הבאה עשויה להיות מאתגרת אך אם תתאמצי, אולי תזכרי את התקופה בה למדת לבגרות בלשון. לשיר הזה יש מבנה של משפט מורכב (משפט המורכב משני חלקים) עם פסוקית תנאי במקרה שלנו: 'הסכת ושמע'.
אני מודה שאני קצת חופרת כרגע ואני ממש מקווה שאת לא משתעממת. אני מבטיחה לקצר. הסימן | אינו משמש ככלי לייצוג סימני הפיסוק תחביריים בתוך המשפט. ממש לא. הוא מבקש אותנו לעצור רגע, גם בניגון, על מנת שהשירה תעניק משמעות נוספת, עמוקה יותר, דרך שתיקה בין המילים 'הסכת ושמע'. הוא מנסה לומר: עיצרי רגע. הביני את המשמעות. במקרה הזה, הסימן | מבקש מאיתנו להבין את העוצמה של המילה "הסכת". על אף היותה מילה אחת בתוך משפט שלם. הפסיק | מבקש להאדיר את הנוכחות שלה מילה העומדת בזכות עצמה.
הסכת!
האורח חשב שאני שרה לכבודו אבל אני שרתי לעצמי כדי להזכיר לי מה מקומי ומהו תפקידי. הקשבה.
העיצור בנגינה וההפרדה בין המילים 'הסכת | ושמע' שימש אותי. אני ניצלתי את הרגע הזה ופירקתי את המילה הס-כת לשתי הברות חשובות.
הס כביטוי לוויתור. שתיקה מהסוג שֶׁמְּאַיֵּן ומוחק כל הידיעה קודמת שלי. הסתרה ומניעה של שיפוטים, מחשבות ואמונות ובעיקר ויתור על כל ניסיון חיי כדי לאפשר לעבד את המידע.
וההברה השנייה - במילה הס-כת היא כת מלשון לכתת. איסוף של חלקים קטנים. אחד אחרי השני. עוד ועוד. הקשבה אינה בהכרח הבנה אלא עבודה עצמית שמצריכה איסוף חלקי פאזל לפני שממהרים להסביר את התמונה השלמה.
האורח התיישב מולי. בדרך כלל אני פותחת בשתיקה. ארוכה ככל שתהייה. המציאות לימדה אותי כי מבטים שותקים אומרים המון מילים ואני פיתחתי מיומנות בזיהוי אנשים.
מצד אחד, המבטא הסגיר את מוצאם.
צבע הכתמים או הקרעים בלבושם הסגירו את משלח ידם.
התכשיטים שענדו תיארו, מבלי משים, את המרחק, הכאב והפער שבין החלומות שבדמיונם לאהבה שבליבם.
והצלקות שעל גופם סיפרו את תלאות המסע של חייהם.
ומהצד השני?
שפת הגוף, הבעות הפנים, המבטים והנשימות שלהם ניסו להסתיר את הדבר החמקמק - מה שהכי חשוב היה לדבר עליו ולא הצליחו לשים עליו את ידם.
האורח החדש היה גדול ממדים.
מבנה גופו היה שרירי. התבוננתי בו. הוא ישב והסב על צד ימינו. בלא משים הוא ניסה להסתיר באמצעות ידו הימנית את כף ידו השמאלית. לא היה קשה להבחין כי צלקת ציירה קו ארוך על גב ידו השמאלית שאין דעת עד איפה היא הגיעה במעלה ידו. הוא ניסה להסתיר את הצלקת ממני.
זו צלקת שנוצרה אך ורק באבחת חרב ברזל חד אמרתי לעצמי.
את צריכה להבין כי בתקופתי די נדיר היה לראות צלקת חרב שהגלידה.
חרבות ברזל הורגות מיד.
ואם לא מיד, הן הורגות למחרת בשל אובדן הדם.
ומי ששרד את אבדן הדם לא ישרוד את הזיהום בחודש החולף.
ומי שישרוד את הזיהום לא יעמוד בפני המָג֣וֹר בשנים שיבואו עליו.
על אף חסרונה של החרב, מבנה גופו, צורת ישיבתו והצלקת הסגירו אותו. מבטו האילם היה חסר רגש והבעה. אני ראיתי מחשבה של רוצח. אני הבחנתי בהבעת פנים של צייד.
הוא לוחם אמיתי אמרתי לעצמי. ולכן, כמו כל אוחזי החרב הארורים, עוד רגע הוא יפתח את הפה ויתחיל לדבר פלישתית. שפה שאני לא מבינה וגם לא מנסה להבין.